לא אוהבת שינוים!
אני אוהבת את השיגרה.מתי שכל אחד נמצא איפה שהוא תמיד היה.מתי שאף אחד לא עוזב ולא הולך לשום מקום.כשכל הדברים עומדים על מקומות קבועים שלהם ולא זזים.אולי תגידו שאני מאלה שלא יודעים להתקדם האלה וכן,אני בהחלט אחת מהם.אני לא אוהבת שמישהו עוזב,אפילו לקצת.אני לא אוהבת את הידיעה הזאת שבחיים לא אראה או לא ישמע מבן אדם אפילו כזה שלא דיברתי איתו בחיים.
לא אוהבת שדברים משתנים!
לא אוהבת שמישהו שאני אוהבת עוזב,לפעמים לתמיד..לא אוהבת שמישהו עובר עיר כי זה אומר מרחק ומרחק אומר ניתוק קשר.לא תמיד אבל ברוב המקרים.לא אוהבת שינוים!אני רוצה שהכל ישאר כמו שהוא עכשיו.שכולנו נישאר באותו גיל,שאנחנו נשאר באותו מצב שנעצור ולא נתקדם הלאה ונראה מה באמת חשוב.שנבזבז את כל הזמן שלנו עם המשפחה,כי בסופו של דבר משפחה זה הדבר הכי חשוב שיש לנו בחיים.כבר אין לי סבא,כבר אין לי אבא,אני מתחילה להתרחק מהמשפחה,אנחנו כבר לא אותה משפחה שהייתה לנו קודם.אין את השמחה,את האהבה שתמיד מלאה את הבית שלנו פעם.יש את האנשים זרים שכמעט ולא מכירים את מי שאנחנו עכשיו.כמו אנשים זרים שהולכים ברחוב,רק שההבדל בנינו זה בית שמסגיר את כולנו וכאילו מכריח אותנו לגור מתחת לאותו גג בלי רצוננו.
אני לא יכולה להגדיר מתי זה קרה,מתי זה נגע גם במשפחה שלנו אבל אני יכולה לנחש.תמיד סבא שלנו היה "הדבק" במשפחה שלנו,רוב הריבים שהתחילו לא המשיכו בגללו.תמיד היה משלים בנינו,אפילו ללא רצונו.בגללו לא רצינו לריב אחד עם השני ולשמור על המשפחה המתוקנת שהייתה לנו,השתדלנו למענו.וכשהוא הלך,הכל קרס.פעם לא הינו רבים,פעם לא הרגשתי אומללה בבית של עצמי!בבית שלי!פעם..
פעם היה אחר לגמרי.והלוואי שהייתי חוזרת שלוש שנים אחורה ומקפיאה את הזמן ושהיינו מתעוררים לאותו יום,כל פעם מחדש,שתהיה את השיגרה הזאת,שתחזור לי הילדות שנגמרה כל כך מהר ובלי שאני ארצה.
תמיד הייתי בן אדם אופטימי ותמיד ניסיתי למצוא משהו טוב במצב וגם עכשיו,למרות הקשיים הכלכליים והמשפחתיים שיש לנו אני תופסת את האור הזה שיש בקצה השני של המנהרה.וזה מה שעושה אותי חזקה.זה מלמד אותי להתמודד עם הקשיים שתוקפים אותי,עוזר לי להילחם בהם.אבל כל בן אדם נשבר בתקופה מסויימת של החיים שלו.ההבדל בנינו הוא שאני קמה,מקימה אחריי את כל המשפחה שלי ומנסה להדביק את כולנו יחד.כי הם כבר מיואשים,עייפים מזה שהכל כבר לא מצליח כמו שהיה פעם.ורק אני כנראה רוצה את זה הכי חזק.שרק נישאר אותו הדבר.שלא נאבד אחד את השני,אפילו כשיש קשיים.החלפתי את מקומו של סבא שלי שפעם הוא זה שהיה עושה את זה.לא בשביל שיהיה לי טוב.בשביל שיהיה טוב לכולם.שסבא יראה שאני משתדלת,בשבילו,להשאיר את כולנו יחד.אני עצמי זה הבן אדם האחרון שאני אדאג לו,תמיד זה היה ככה.לימדו אותי בהתחלה לדאוג לאחרים ואז רק לעצמי.
אין לי אלוהים,המשפחה תמיד הייתה האלוהים שלי,הדבר הקדוש שאיי פעם היה לי,הדבר היחידי שאני מעריכה יותר מכל דבר בעולם וגם זה מנסים לקחת ממני?אני לא אוותר כל כך מהר.אני עומדת על שלי.
~And there's no remedy for memory your face is
.Like a melody, it won't leave my head~
~Your soul is haunting me and telling meThat everything is fine~
...But I wish I was dead
~Everytime I close my eyes
It's like a dark paradise~
No one compares to you~
...I'm scared that you won't be waiting on the other side
;){kind=link}